תחת דלק ברוש בע"מ נ' גאוריגו ואח'

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דין מיום 13.6.12 בה"פ 15747-02-12 (שלום – ראשון לציון) שניתן על ידי כב' השופטת יעל בלכר (להלן: "פסק הדין").

רקע

המשיב 1 (להלן: "איגור") והמשיב 2 (להלן: "רומן") הגישו בבית משפט קמא תובענה להשבת סירה שהיתה ברשות המערערת.
רומן היה הבעלים הרשום של סירה שמספרה 72589 במרשם כלי השיט (להלן: "הסירה") והחזיק בה בנאמנות עבור איגור. לרומן לא היתה מעורבות של ממש בעניין והוא "נכנס לתמונה" רק לצורך חתימה על ההסכם כמי שהיה הבעלים הרשום של הסירה.

רומן הודיע לבית משפט קמא כי כתב התביעה וסעדיו הינם על דעתו והוא מקבל עליו את תוצאות ההליך.
איגור, הבעלים המקורי של הסירה, מכר ביום 9.8.2011 את הסירה למשיב 3 (להלן: "ישעיה") (להלן: "ההסכם"). ביום 11.8.2011 העביר איגור גם את הבעלות בסירה במרשם כלי השיט על שם ישעיה.

לפי הוראות ההסכם, התמורה בסך 225,000 ₪ תועבר לאיגור בשישה שיקים דחויים שווים ורצופים, כאשר מועד פרעון הראשון ביום 20.9.2011. סכום מזומן בסך 50,000 ₪ שולם לאיגור במועד החתימה. החזקה בסירה הועברה לישעיה עם החתימה על ההסכם יחד עם השיקים המעותדים והתשלום במזומן.

בהסכם צויין כי להבטחת תשלום יתרת התמורה, יירשם שיעבוד על הסירה לטובת איגור וזה יבוטל לאחר תשלום מלוא התמורה בפועל. עוד הוסכם בין הצדדים בנספח להסכם, כי למרות האמור בהסכם, שיעבוד כאמור יירשם רק לאחר ה - 20.9.2011, ככל שמלוא התמורה לא תשולם עד למועד זה.

איגור טען בפני בית משפט קמא, כי ביום 20.9.2011 משהגיע מועד פרעונו של השיק הראשון בסך 29,000 ₪, הוא ניסה ליצור קשר עם ישעיה ללא הצלחה ולכן ביום 22.9.2011 רשם ברשם המשכונות שיעבוד על זכויות ישעיה בסירה.
במקביל, מבירור שערך איגור באגף לרישוי כלי שיט קטנים התברר לו, כי ביום 25.8.2011, בטרם שולמה לאיגור מלוא התמורה עבור הסירה, העביר ישעיה את הבעלות בסירה למערערת – שהיא חברה פרטית בשליטתו של מר שרון בן חיים (להלן: "בן חיים").

איגור הפקיד את השיק הראשון ביום 27.9.2011, אולם שיק זה לא כובד. לאחר מכן, משגילה איגור כי ישעיה לא מתגורר בדירה בכתובתו הרשמית וכי חשבונו הוגבל, הגיש איגור נגד ישעיה תלונה במשטרה בגין מרמה. לאחר שהיה ברור לאיגור שגם השיקים האחרים לא יכובדו, הוא הודיע לישעיה במכתב מיום 30.11.2011 על ביטול ההסכם וחילוט סך של 50,000 ₪ כפיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם.

המערערת טענה בבית משפט קמא כי בן חיים יצר קשר עם ישעיה לרכישת סירה. השניים נפגשו בנמל אשדוד והסכימו כי ישעיה ימכור למערערת את הסירה תמורת 237,000 ₪. בן חיים ציין כי בעת הסיור בנמל הציג לו ישעיה תעודת רישום של הסירה על שמו וצרור מפתחות מתאים. עם ההסכמה על המחיר, החלה המערערת לגייס כספים וישעיה הזמין תור אצל הרשם להעברת הבעלות.
בן חיים וישעיה הלכו יחד לרשם כלי השיט בחיפה ועם קבלת אישור על העברת הבעלות, הועבר לישעיה התשלום, זאת לאחר שבן חיים בדק כי לא רשום משכון על הסירה.

בתובענה עתרו איגור ורומן לסעדים הבאים:
לקבוע כי ההסכם בטל ומבוטל עקב הפרתו; לקבוע כי העברת הזכויות בסירה מישעיה למערערת הינה העברה למראית עין; להורות על השבת הסירה לחזקת איגור ועל רישום זכויות הבעלות בה על שמו; לקבוע כי איגור זכאי לחלט את הפיצוי המוסכם בגין הפרת ההסכם.

התובענה הוגשה לבית משפט קמא נגד ישעיה ונגד המערערת, אולם ישעיה לא אותר על ידי הצדדים ולא היה צד להתדיינות.

בית משפט קמא דן בסוגייה: למי שייכת הסירה – למערערת או לאיגור?

הקביעות בפסק הדין בבית משפט קמא

הסירה בבעלות איגור ועל המערערת להשיבה לחזקתו מהטעמים הבאים;